פר"ק
בית המשפט המחוזי חיפה
|
20190-07-12
27/02/2013
|
בפני השופט:
ב. גילאור נשיאה
|
- נגד - |
התובע:
1. דניאל הופמן 2. ש. לרנר - יצור מוצרי אריזה בע"מ
עו"ד אורן אוזן
|
הנתבע:
1. אל.סי.אס. טק בע"מ 2. דורית קריסטל 3. בועז קריסטל
עו"ד עידן כהן
|
פסק-דין |
בבקשה לפירוק החברה, שהוגשה ב- 10/7/2012 , התקיימו מספר דיונים במטרה להגיע להסדר בין הצדדים, בעלי המניות בחרה, לאחר שנגלע מבוי סתום וסכסוך מהותי ביניהם. המבקשים בעלים של 50% ממניות החברה ו- 50% מזכויות ההצבעה. המשיבים 2 ו- 3 מחזיקים ביחד ב- 100% ממניות המשיבה 1 . המשיבה 1 היא הבעלים של 50% ממניות החבר הו- 50% מזכויות ההצבעה.
כבר פירטתי בהחלטתי בבקשה 1 מ- 19/7/2012 את השתלשלות העניינים שהביאה למבוי סתום בין הצדדים, אולם סברתי אז שאפשר ותושג הבנה על מנת שניתן יהיה להציל את החברה בין במכירה לגורמים אחרים או הבאת משקיעים שיוכלו לממש את אמונתם של המשיבים על הפוטנציאל הרווחי האדיר של החברה.
מאז חלפו כ- 8 חודשים, וגם לאחר הדיון בהתנגדות המשיבים לפירוק (בקשה 15) שהתקיים ב- 4/2/13 סברתי, כעולה מהחלטתי שם, שאפשר והמנהלים המיוחדים יצליחו לפשר בין הצדדים ולמצוא פתרון לסכסוך, במיוחד בהתחשב בכך שעוד ביום הדיון נבחנה הצעת הפשרה שהוגשה על ידי המשיבים, ולכן גם רשמתי שהחלטתי בבקשת הפירוק ובהתנגדות לה תינתן בחודש מרץ.
לפי הודעת המנהלים המיוחדים בבקשה 18 לא עלה בידם להביא את הצדדים להסכמות.
יש בכל אלה כדי להנציח את המבוי הסתום אליו הגיעו הצדדים באופן שלא מאפשר קיומה של החברה, ניהולה ומימוש מטרותיה להשאת רווחים.
אכן צו הפירוק הוא סעד דרסטי, שאפשר ולא יביא את הפתרון המיטבי לצדדים, שבמקרה זה הם בעלי המניות. המבקשים הם המשקיעים שהעבירו כספים לחברה כדי לאפשר סיום הפרויקט של יצור ושיווק מעטפות מאובטחות מחומרים תרמו-פלסטיים, שלאחר סגירתם אין אפשרות לפתחם מחדש מבלי שיישארו סימנים ברורים של הפתיחה.
המבקש 1 היה אמור להיות המנהל העיסקי, והמשיב 3 אחראי על הצד הטכני. למעשה ניתן לומר כי הידע לפרויקט מצוי אצל המשיב 3, ובהעדר הסכמה מטעמו לגמר והשלמת המכונות, לא ניתן להתקדם ולשפר את הביצועים שהושגו עד כה, ושאינם דומים למובטח במועד ההתקשרות בין הצדדים בהסכם המייסדים.
משכך האינטרסים של שתי הקבוצות, במועד זה, מנוגדים ויש הבדל בין משקיעי הממון לממציא.
תפקידו של בית המשפט במקרה כזה הוא לא לפקח על ניהולה של חברה קיימת, אלא ליתן צו לפירוקה ובעלי התפקיד ינהלו את החברה בין לקראת קיומה כעסק חי או לחיסולה הסופי.
אף שהמנהלים המיוחדים שמונו לא הצליחו להביא את הצדדים להסכמות, סמכויותיהם בפירוק תאפשרנה מתן הוראות ברורות וחד משמעיות למי שלא יענה על דרישותיהם, כפוף כמובן לאישור בית המשפט.
אשר על כן ניתן צו לפירוק החברה פקלוק בע"מ, ח"פ 514335009 . הוגשה תעודת השלמה.
הכנ"ר ימונה כמפרק זמני.
המנהלים המיוחדים עו"ד אבוקרט ועו"ד גפני ימשיכו בתפקידם, בשלב זה, שעיקרו איסוף וכינוס נכסי החברה, באשר הם, ושמירה עליהם על מנת לאפשר בעתיד מכירתם למרבה במחיר.
בעודי רושמת פסק דין זה, הגיעה לעיוני כעת בקשה 19, שהוגשה היום בשעה 10:25 , ועניינה דרישת פינוי החברה והמקרקעין בהם היא מחזיקה לפי חוזה שכירות בלתי מוגנת שנעשה בין המבקשת 2 והחברה ביום 3/3/2010.
הדרישה היא אכן שלא במקומה, ומוטב היה לו היו יוזמי הבקשה לפירוק ממתינים להחלטתי, ולא פועלים דווקא כשהבקשה תלויה ועומדת בדרישת הפינוי. (אני מודעת לכך שדרישה קודמת הופנתה למנהל המיוחד עוד ב- 15/11/2012).
המנהלים המיוחדים יבחנו האם העברת המפעל בשלב זה הגיונית ואפשרית או שיש בה כדי להכשיל את השמירה על נכסי החברה לפני מכירתם.
המזכירות תשלח לצדדים עותק פסק דין זה.
ניתן היום, י"ז אדר תשע"ג, 27 פברואר 2013, בהעדר הצדדים.